אהרן ביג'ל, מנהל ספריית ישיבת הר עציון וחבר מזכירות איגוד ספרני היהדות
בדור שלנו מתחוללת מהפכה אדירה של התפוצצות המידע והנגישות אליה, שמבוססת על המהפכה הקודמת של המצאת הדפוס אבל גם מגמדת אותה. בכל זאת, עם הפנים החיוביות של המהפך הזה מתגלים במהרה גם הצדדים השליליים של חשיפת יתר למידע.
בכל העולם מבינים כבר שכמויות אדירות של מידע אינן ערובה לכך שנוכל לאתר את המידע שאנחנו מחפשים. האם המידע מהימן? האם כלי החיפוש אמינים? האם היכולות לאתר מידע בהקלדת מספר מלים במנוע חיפוש מושכים את לב האדם לחקור יותר או שסופו לחקור פחות ולהתעצבן כאשר המידע אינו מגיע לידיו במהירות האור?
ודאי שגם אנחנו, ספרני ומדעני העם היהודי, חייבים להיות ערים לכל השאלות האלו. אבל, מעבר לצדדים האוניברסאליים שלהן, אנחנו חייבים לשאול שאלות נוספות הייחודיות לעם שלנו ולמחויבות השמירה על ה"סיפור" המיוחד שלו.
לדעתי, שמירה על סיפור הישרדותו של עם ישראל בין העמים והתרבויות במהלך אלפי שנים, חייבת להיות בראש מעיינינו. העדויות הספרותיות והביבליוגרפיות הם המקור הכמעט יחיד ל"סיפור" של העם שלא רק שרד את התנתקותו מארצו ומנחלת אבותיו, אלא גם הפריח והעצים את תורתו ואת תרבותו בהיותו בנכר. דבקותו של עם ישראל ב"ספר ובסיפור" היא גם מה שהביא אותו לחזור לארצו בתהליך מדהים של קיבוץ גלויות, ולהוסיף עוד נדבכים רציניים ל"סיפור" הנפלא שלו.
שימור ה"סיפור" הזה אינו יכול להתמצות בדיגיטציה של עמודי הספרים. לא ברור אם ומתי יהיה העולם נטול ספרים, אבל המחויבות החינוכית שלנו דורשת מאיתנו לשמור גם על הספרים עצמם.
יש חשיבות מרובה להנגשת תוכן הספרים לציבור הרחב, ואין כמו הפורמט האלקטרוני וערוצי התקשורת המהירים, לבצע את המשימה הזאת. בכל זאת, יש חלק חשוב של ה"סיפור" שגלום במימדים הפיזיים של הספר, ובחומרים שממנו הוא מורכב, דבר שלא ניתן להנגיש בלי מגע ישיר עם הספר.
ה"סיפור" של עמנו ותורתו ניסך קדושה ויראת הכבוד לספרים שתיעדו את הסיפור הזה. ספק אם נוכל לחנך את ילדינו ואת צאצאיהם לאותה תחושה של קדושה ויראת כבוד אם סביבת חייהם תהיה נטולת "ספרי קודש" אמיתיים. גם אם בבית יהיה מחשב, או מכשיר אלקטרוני אחר, שמוקדש רק לתורה, לא נראה לי שניתן לחנך את הדורות הבאים ליראת כבוד לספרותנו. נפש האדם זקוקה לחשיפה הזאת לספרים מוחשים כדי להתרשם ולהתחנך, והצגה וירטואלית אינה מספיקה למטרה חינוכית זו.
קל וחומר בבואנו להתייחס לצורך החינוכי של הנגשת ספריות של ספרים אמיתיים המסודרים לפי נושאים, ומספרים את הסיפור של עמנו. אין כמו העוצמה הרוחנית והתרבותית של טור אחר טור של ספרים רבים ומגוונים המסודרים לפי נושאים, לעשות רושם כביר על נפש האדם. המסה של הספרים יש לה יכולת להמחיש את מימד מסירות הנפש שהושקעה במהלך הדורות לשמור ולקיים את "הספר והסיפור" שלנו. גם הפן הזה לא ניתן למסור באמצעות המדיום האלקטרוני.
הדיגיטציה יכולה להנגיש באופן נקודתי את תוכנו של ספר שכותרו ידוע, אבל אינה מסוגלת לבטא את ה"סיפור" של עמנו כפי שעושה זאת ספריה מגוונת ומסודרת, למי שאינו מתמצא בכותרים המוצעים בנושא שהוא רוצה ללמוד ולחקור. לרוב הציבור, ספרים שלא יראו על פני השטח, כאילו אינם קיימים בכלל.
אין צורך להנגיש בכל ספריה את כל הספרים שהודפסו אי פעם, כדי להשיג את המטרה הזאת. אבל העיקרון שצריך להנחות את הספרנים הוא להנגיש את ה"סיפור" של עמנו באמצעות הספריה. המחויבות של הספרנים תמשיך להתבטא בסידור הספרים לפי נושאים ובהעמדת קטלוגים ומפתחות שיעצימו את חווית החשיפה המרהיבת עין לספרים עצמם ולחלקם בתיעוד ה"סיפור" המדהים של עם ישראל.
השמירה על ה"סיפור" של עמנו היא בידיים שלנו כעת, אסור לנו להירדם בשמירה.
- לנוסח המלא של המאמר לחץ כאן
Safranim's Blog 