ג. תעלומת סיפורו ה"אבוד" של שאול טשרניחובסקי

ד"ר בנימין ריצ'לר 

לשעבר מנהל מכון לתצלומי כתבי יד, הספרייה הלאומית.

תעלומת סיפורו ה"אבוד"  של שאול טשרניחובסקי

במלאת שבעים שנה לפטירתו של  שאול  טשרניחובסקי  חנכה הספרייה הלאומית אתר בדף הבית שלה  ובו חומר על הסופר. כמו כן,  מתקיימת בספריה   סדרת הרצאות על  הסופר  ומפעלו.

במקביל, ובמקרה, הזדמן לי לקטלג אוסף קטן של דפים בודדים ואגרות מאוצרות ספריית הרוזנטליאנה באוניברסיטת אמשטרדם שתצלומיהם הגיע לאחרונה למכון לתצלומי כתבי-היד העבריים בספריה הלאומית. בין האגרות , שהגיעו ממקורות שונים, נמצאים מכתבים אחדים מאת שלום עליכם, ח"נ ביאליק ושאול טשרניחובסקי.

המכתב הקצר מאת טשרניחובסקי  (MS Ros. Pl-C-91) מאפשר לנו לפענח תעלומה בקשר לאחד מהסיפורים הקצרים של הסופר:  סיפור בשם "ברפש" שפרסם טשרניחובסקי זמן קצר אחרי שעלה לארץ בסיון תרצ"א  בכתב-העת "גזית" (א, תרצ"ב, חוברת ב וג-ד). 

בסדרת מאמרי ביוגרפיה של המשורר,  'על חיי שאול טשרניחובסקי', שפרסם ידידו בן-ציון כ"ץ, החל משנת 1944 בהמשכים בכתב העת  הזמן (שהוא הקים כמעין המשך לעיתון  "הזמן" שהופיע בתחילת המאה ה20  בוילנה) , כתב כ"ץ ש"הוא נעשה מחדש ער לנוכחותו של טשרניחובסקי בספרות העברית כאשר זה פרסם בהזמן שבעריכתו, ב-1906, סיפור שה'סופרים ערערו עליו מפני הראליזם שבו', אך עורך החלק הספרותי של הירחון, הסופר ישעיהו ברשדסקי, 'היה מלא התפעלות מן הסיפור הזה'. כ"ץ טוען שבשנות השלושים הוא הזכיר לטשרניחובסקי את קיומו של סיפור זה, אך הסיפור לא פורסם בכרכים ו-ז של כתבי טשרניחובסקי  בהם רוכזו סיפוריו  (וילנה ותל-אביב תרצ"ב).

 בביבליוגרפיה של כתבי טשרניחובסקי שערכו זיוה גולן וחביבה יונאי, שאול טשרניחובסקי: ביבליוגרפיה, תל אביב וירושלים תשמ"א, לא מופיע שום סיפור של טשרניחובסקי שפורסם בהזמן.

 לא מזמן פרסם החוקר עידו בסוק מאמר על טשרניחובסקי וידידו בן ציון כ"ץ,  בכתב העת "קשר", מד (2013) , עמ' 74-79, "היֵלכו שניים יחדיו? – בן ציון כ"ץ כידיד וכמניח יסודות לביוגרפיה של שאול טשרניחובסקי".  גם בסוק כתב ש"הוא [הסיפור] לא התגלה גם בבדיקה חוזרת  [שעשה בסוק] של העיתון הזמן (וילנה, תרס"ה-תרס"ו) בעריכתו של כ"ץ".

מכתב שנתגלה בספריית הרוזנטליאנה  באמשטרדם   מוסיף ידיעה חדשה על גלגולו של הסיפור "ברפש". במכתב, שנכתב בינואר 1930 ע"י טשרניחובסקי בכתב-ידו על נייר פירמה של המו"ל שטיבל  בברלין כתב טשרניחובסקי  מברלין  ל"מר [חייקל] לונסקי, הספרן של בית העקד [הספרייה ע"ש שטראשון] בוילנא  … לפני כמה וכמה שנים (דומה בקיץ 1905 או 1906) נדפס ספור משלי ב"הזמן" היומי שיצא אז בוילנא. לצערי עד היום לא יכולתי להשיג את הגליונות שבהם נדפס, ואני רוצה להכניסו לכרך ספורי ההולך ונדפס עתה. על פי עצתו של מר ב"צ כ"ץ אני פונה אליך שתתן להעתיק ספורי זה …" מכאן אנו לומדים שהסופר לא שמר עותק של הסיפור ואף לא ציין את כותרו.  במכתבו הוא לא נקט בשם הסיפור, שכנראה  נשכח מזיכרונו. הספרן לונסקי  לא מצא את הסיפור  או לא טרח לחפש אותו בין מאות הגיליונות של העיתון שהופיעו בשנים הנ"ל. עובדה, שהסיפור הגיע לידיו של טשרניחובסקי רק כאשר הוא עלה ארצה ומצא אותו בגליונות של "הזמן" בספריה הלאומית.

העתון "הזמן" נמצא באתר "עיתונות יהודית היסטורית", וניתן לחפש  מילים בעתון ובכתבי-עת אחרים במנוע החיפוש שלו. בחיפוש המלה "ברפש", שם סיפורו של טשרניחובסקי שפרסם כ"ץ בכתב-העת "גזית" מצאתי שהוא נדפס בהמשכים ב"הזמן" בגליונות של כ"ד תמוז וכ"הו תמוז תרס"ו (17-18 ביולי 1906).

  נשאלת השאלה. אם הסיפור אכן פורסם ב1906 למה לא מצאו אותו כל אלה שחיפשו אותו, מלבד המחבר עצמו? נראה, שהתשובה היא  שכל מי שחיפש את הסיפור ב"הזמן" חיפש סיפור החתום ע"י טשרניחובסקי, אך בכתב-העת ההוא המחבר חתם בשם-העט "ש. בן גוטמאן". שם אביו של המשורר אכן  היה  גוטמאן בן דב.  כאשר טשרניחובסקי חיפש את הסיפור בעותק של "הזמן" שבספריה הלאומית הוא מיד זיהה את חתימתו. אך בפרסום השני של "ברפש" ב"גזית" הוא לא הזכיר כלל שהוא נכתב ופורסם עשרים וחמש שנים קודם הדפסתו הנוכחית.

הסיפור "ברפש" כפי שנדפס ב"הזמן" הוא שלם ומגיע לשיאו בשורות האחרונות, והקורא אינו מצפה להמשך. בכל זאת, בפרסום הנ"ל הוסיף העורך בסופו: "סופו יבא". הסיפור  נדפס בהמשכים בשני גיליונות של "הזמן" בכ"ה תמוז ולמחרותו בכ"ו תמוז תרס"ו. יתכן שהעורך הוסיף "סופו יבא" אחרי הפרק הראשון, ובטעות ה"בחור הזעצער" הוסיף אותו נוסח גם אחרי הפרק השני.

השוואת נוסח הסיפור כפי שפורסם ב"הזמן" עם הנוסח שפורסם ב"גזית" מראה בבירור שטשרניחובסקי ערך את הסיפור  והכניס שינוי לשון לפני הדפסתו מחדש. לדוגמא: ב"הזמן" הסיפור פותח:

"הפנס שאצל השער האיר באור כהה את פני הטבקנים היוצאים מן הפבריקה. צותות קטנות יצאו זו אחר זו שעה קלה עוד עמדו אצל  השער מפטפטות ומשוחחות בקול רם…."

ב"גזית" הנוסח הוא: "הפנס שאצל השער זרק אור זעום בפני הטבקנים היוצאים מן הפבריקה. צווחות וכנופיות קטנות יצאו זו אחר זו , שעה קלה היו מתעכבות על יד השער מפטפטות ומשוחחות בקול רם….".