ג. "הסתכל גם על הקנקן ולא רק על מה שבו…" – אוסף ספרים מיוחדים

רפאל גרינצויג

ספרי מאיירים יהודיים

בעודני ילד קטן וסקרן נתקלתי לראשונה בספרי 'המבוגרים' שהיו ברובם כתובים בלועזית.

בארון הספרים של הוריי נחשפתי לספר תנ"ך במהדורה מקוצרת בת כרך אחד עם איוריו של ליליאן. הספר נשען על ספר התנ"ך בתמונות שאייר גוסטב דורה ועל זה שאייר י. שנור. ספרים אלה יצאו לאור במהדורות מהודרות בכריכת עור בהן משובץ תבליט מתכת של "בצלאל ירושלים".

איורים אלה הותירו בי רושם עז ומיידי. עיניי לא שבעו מלהביט בהם שוב ושוב. כילד העדפתי, באופן טבעי, את האיורים לתנ"ך של דורה שנור, שהם ספרי תמונות ללא טקסט, ורק אחר כך את איוריו של ליליאן בהם נשזר הטקסט התנכ"י.

 

                  איוריו של אפריים ליליין לתנ"ך

 באותה עת התעוררה התעניינותי גם ב"ספר היפה", בספר המיוחד, ובכלל באיורים לספרים.

עד היום אני זוכר בגעגועים את ההגדה של פסח שהודפסה במהדורה בפורמט קטן, בכריכה כחולה כהה עם איורי ליליאן, ואם זיכרון ילדותי אינו מתעתע בי היא הודפסה במונקטש. במרוצת השנים אבדה לי הגדה זו, ועודני מקווה שיום יבוא ואמצאנה.

במרוצת השנים ובעצם עד היום, אני מתעניין מאוד באובייקט ששמו ספר ובמלאכת הספר עצמה, וכבר היקדשתי בעבר מספר פרסומים לכמה תת-נושאים הקשורים בכך.

              שער הקטלוג "ספרי מאיירים יהודיים" של רפאל גרינצויג

שיצא לאור על-ידי הגלריה העירונית בבית "יד לבנים", רעננה בשנת 2008. אוצרת: אורנה פיכמן

 

דף מהקטלוג המציג מאיוריה של רחל מרכוס-שליט 1896 – 1942

אמנית גראפית אקספרסיוניסטית שמצאה את מותה במחנה ריכוז בצרפת.

 

 איורים איפשרו לאמן לשפוך אור על העלילה או על המסופר מעוד נקודת מבט, מעוד זווית והם היו בעצם פרשנותו האישית – חזותית לכתוב. פרשנות שהנציחה באיור רגע מסויים בעלילה.

במקביל לספר המאוייר מסוג זה התפתח סוג נוסף של ספר בו האמן הוא גם המספר וגם המאייר. כאלה היו לדוגמא שאול ראסקין, מוריס סנדק, בן שאן ולודביג שוורין שחלק מספריהם מתועד בקטלוג זה. במקביל הודפסו ספרים ללא טקסט, שהורכבו מרצף ציורים הבונה עלילה. פרנס מסריל נחשב לאמן בולט של סוג זה של ביטוי אמנותי וכן גם באלתוס ומקס ארנסט.

לעיתים הוכח שהאיורים ושמו של המאייר הפכו לחשובים יותר משם הספר, משם מחברו, ואף מהטקסט עצמו.

 

ספרים בעלי צורות יוצאות דופן

      שער הקטלוג של רפאל גרינצויג "'צורה' לספרים"

      שיצא לאור על-ידי הגלריה העירונית בבית "יד לבנים", רעננה בשנת 2006. עורכת ואוצרת: אורנה פיכמן.

הנרי פטרוסקי בספרו המקסים "הספרים על מדף הספרים" מצביע על הקושי במציאת סידור הולם לספרים אותם הוא מכנה ספרים "בעלי צורה בלתי-רגילה", או "ספרים בעלי פורמט לא סטנדרטי". אם פטרוסקי כבר הצביע על הקושי בסידור ספרים חריגים בצורתם על המדף, תוכלו בוודאי להבין את הקושי היום יומי בו אני נתקל כאספן בסידורם של אלה על מדפי ספרייתי הפרטית…

כיצד להגדיר ספר רגיל? האם ספר "רגיל" יחשב כל ספר שיש לו 4 צלעות, 4 זוויות ישות, גודל ממוצע ונוחות אחיזה ודיפדוף? זה הנפתח מימין לשמאל אם הוא כתוב באותיות שמיות או משמאל לימין אם הוא נכתב באותיות קיריליות או לטיניות? והרי בקלות ניתן למצוא דוגמאות אשר תסתורנה איפיונים אלה של "ספר רגיל", לדוגמא: ספרים בהוצאת רנסנס שנכתבו בעברית ובלועזית אבל כיוון פתיחתם הוא כלפי מעלה: ספר שירי אהבה שתורגם מסינית והוא נטול שידרה (Spine) ונפתח כהרמוניקה (שירי אהבה סיניים בתרגום אהרן שבתאי, הוצאת הדס 1959, הוצאה ביבליופילית) או ספר לילדים, דומה לזה הסיני, שיצא לאור לא מזמן בישראל אליו קשור בשרוך צב מתכת זעיר (שולה מודן, מסע של צב, איורים: הילה חבקין, מודן 2001).

המילה: 'ספר' מעלה בעיני רוחנו מוסכמה מובנת. אולם בבואנו להגדיר את המושג 'ספק' ניתקל במכשולים רבים או באי-הסכמות: ברור שספר יקרא ספר אם יימצא בו טקסט. אך האם מיקרופיש, המכיל בתוכו אנציקלופדיה שלמה ייחשב לספר? ומה תהיה הגדרתו של דף עם טקסט שלם הכתוב באותיות זעירות (מיקרוגרפיה)? באוספי הפרטי מצוייה מיקרוגרפיה עם כל הטקסט של הגדת פסח כתוב על עמוד אחד, שנדחתה ע"י אספן ידוע של הגדות בטענה "זה לא ספר". האם לספר ייחשב גם כזה שתהיה לו כריכה אך בתוכו יכיל דפים חלקים ללא טקסט כדוגמת הספר ההומוריסטי: ' מה גברים יודעים על נשים'? או ספר המבקש מהקורא לדמיין לעצמו את התוכן ולקרוא כאשר יחפוץ בעיני רוחו? או ספר נטול כריכה, המורכב מאסופת דפים הקשורה בשרוך או מהודקת בגומייה כדוגמת זה של האמנית הישראלית הילה לולו לין, או כזה שעמודיו בתפזורת?

באוספי הפרטי קיים 'ספר' שתוכנו הודפס בשלושה אופנים שונים: על ליל נייר טואלט; על גבי תחתיות לספלים ועל חפיסת קלפים. 'ספרים' או לא 'ספרים' הטקסט הרי זהה בכולם. האם במצב אחד הם יחשבו לספר ובאחר לא? ואם כן, מה הופך את החפץ לספר – התוכן (טקסט) או הכלי?

ספרים בעלי צורת מבנים היו נפוצים ומקובלים בעבר ומיוצרים עד ימינו. המשוכללים שבהם הם בעלי נפח. באחד מהספרים בעלי הנפח מצויים חדרים פנימיים אליהם נוספו צעצועים זעירים כשהטקסט בתוך הגג. בספרים אחרים, פתיחת דלת, הממוקמת בצלע אחת שלהם תגלול את דפי הטקסט. ספרים נוספים עוצבו שטוחים ורגילים פרט לצורתם במבנה כלשהו. לקבוצה זו אפשר לשייך גם את ספרי המשחק.

דוגמא למספר פריטים השייכים לקטגוריה זו ניתן לראות בתמונה הבאה:

ע' 17 בקטלוג " 'צורה' לספרים של רפאל גרינצויג  שיצא לאור על-ידי הגלריה העירונית של יד לבנים, רעננה, בעקבות תערוכה מאוסף גרינצויג שנערכה במקום. אוצרת: אורנה פיכמן.

צריכת מזון ומשקה הינם בסיס קיומנו ומעסיקים אותנו בחלק נכבד מזמננו: ספרי דיאטה, ספרי מתכונים הפכו כבר מזמן ליותר מאשר ספרי הדרכה במטבח. לכן לא ייפלא איפוא, שעל מדפינו יופיעו ספרים מעוצבים בצורות שונות של מזון. בין הספרים הראויים לציון הוא ספר גרמני בצורת ספל בירה ולצידו ספר המכיל את שירי הזמר הבריטי המפורסם סטינג שצורתו בקבוק. ספרים אמריקאיים רבים מעוצבים בצורת מאכלים פופולאריים במיוחד כגון: המבורגר, פיצה, סנדוויץ או גבינה צהובה. המגנטים המוצמדים למקררים יצרו ספרים מיניאטוריים בצורות שונות אשר שיקפו את תוכנם: מזון ומשקה.

במטרה לשכנע ילדים לאכול פירות, עוצבו במיוחד עבורם ספרים בצורת פירות מואנשים.

ע' 70 בקטלוג " 'צורה' לספרים של רפאל גרינצויג

שיצא לאור על-ידי הגלריה העירונית של יד לבנים, רעננה, בעקבות תערוכה מאוסף גרינצויג שנערכה במקום.

ספרי צעצוע

ספרי פופ-אפ (Pop-up) בנויים על עיקרון ההפתעה, השעשוע והתגלית. את הספרים הייחודיים, הטומנים בתוכם יותר מאשר סתם מילים או תמונות ניתן לחלק לשתי קטגוריות:

א. ספרים שכבר צורתם החיצונית החריגה מעידה על "משהו מיוחד"

ב. ספרים שחיצוניותם רגילה בתכלית, ורק כאשר נפתח אותם נגלה את ה"הפתעה" החבויה בהם.

בשתי הקטגוריות הנ"ל ניתן לעשות בספרים דבר מה נוסף, פרט לקריאתם הרגילה ו/או לעיון בתמונותיהם.

ע' 18 מההקטלוג "צעצוע של ספר" מאוסף רפאל גרינצויג, שיצא לאור  בעקבות תערוכה בה שיתפו פעולה הגלריה העירונית

הדפים בספר רגיל הם דו מימדיים (אורך ורוחב) והעובי שלהם (המימד השלישי) זניח. בספרים היחודיים בעלי התמונות, עובי הדף ונפחו הינם משמעותיים ביותר, והם אלה הקובעים את מבנה הספר והיקפו.

במהדורות עבריות של ספרי פופ-אפ השתמשו במינוח: ספר תמונע כלומר, ספר בו מצויות תמונות נעות או מתנועעות מעצמן בעת פתיחתו, או על ידי הפעלה מכוונת שלהן. מינוחים נוספים לספרים שכאלה הם: ספר נע, ספר בעל תמונות זזות, ספר הפעלה, ספר משחק, ספר תלת מימדי, ספר חוגה, ספר הפתעות וכד'.

ע' 22 מהקטלוג "צעצוע של ספר" מאוסף רפאל גרינצויג, שיצא לאור בעקבות תערוכה בה שיתפו פעולה הגלריה העירונית בבית 'יד לבנים' והספרייה העירונית ע"ש לזר רעננה. 2001.

ספרים מיניאטוריים

מקור השם מיניאטורה הוא במילה הלטינית Minium שפירושה, עופרת אדומה, ממנה יצרו את הצבע בו השתמשו לקשט או להדגיש את מה שנקרא עקב כך מיניאטורות. אלו הם ציורים קטנים שהופיעו בראשי פרקים, איניציאלים שהופיעו בראשי עמודים, טורים ופסקאות הן בכתבי היד והן בספרים המודפסים הראשונים.

במרוצת השנים השתבשה המשמעות המקורית של המילה והיא הפכה למציינת את הגודל המינימלי בו משתמשים כעת לתיאור ספרים קטנים בשפות שונות, ולאלה נוספות עוד מספר מילים נרדפות.

שימושיים ככל שיהיו, מייד עם הופעתם, שבו הספרים המיניאטוריים את לב האספנים. אספנות היא תכונה די נפוצה בקרב המין האנושי, ואספנות ספרים בכלל זה.

שפילמן במבוא ל"קטלוג" טוען שאצל אנשים רבים – כהד קלוש לזיכרונות הילדות – ישנה נטייה אל חפצים קטנים, זעירים ו"חמודים". בונדי מוסיף על כך, שלבריות בכלל, ולאספנים בפרט, יש משיכה לקצוות. אל ה"הכי קטן", הכי גדול, הכי רחוק הכי שונה ובמיוחד אל חפצים מוזרים ונדירים. נטיות טבעיות אלה חברו ליצר האספנות ויצרו את הביבליופיליה ואת הביבליומניה – את האהבה לספר ואת ה"טירוף" בדרך להשיגו..

מבחינת נוחות הקריאה והשימוש וגם מבחינת ההחזקה והשמירה, התאימו ביותר הספרים המיניטוריים שגודלם 2-4 אינץ'. הספרים הקטנים יותר והפחות שימושיים נוצרו על-ידי האמנים השונים כדי להוכיח את כישוריהם בתחום זה, לשעשועי אספנים ולשם צורך נוסף.

שער הקטלוג "ספרים מיניאטוריים" שיצא לאור בעקבות תערוכה מאוסף רפאל גרינצויג בשיתוף הגלריה בבית 'יד לבנים' והספרייה העירונית ע"ש לזר רעננה. עורכת ואוצרת: אורנה פיכמן. 1996.

במאות ה-18 וה-19 ובמידה מסוימת עד לימינו אלה, נפוץ ומקובל היה העיסוק ב"בתי בובות". הן כמשחק לילדים, ועוד יותר כתחביב רציני למבוגרים. על מנת למלא את מדפי ה"ספריות" בבתים אלה היו נחוצים ספרים אמיתיים ובגודל מתאים, אינץ' או פחות ממנו. מכאן השם "ספרי בית בובות" שניתן לספרים בגודל זה.

בתי בובות מעניינים יש באגף הנוער במוזיאון ישראל ירושלים. מפורסם גם כן הוא אוסף המיניאטורות ובתי הבובות של הלנה רובינשטיין. בית הבובות המפואר והמושלם ביותר בעולם הוא זה של המלכה מרי בווינדזור, שנבנה ב-1921 ובו ספריה עשירה שספר מיוחד נכתב עליה.

אספנות ספרים מיניאטוריים, מעצם היותם אובייקטים זעירים מעניינים ויפים, התפתחה לראשונה במאה ה-19 כנראה בפריז (מלכת האופנה) ואח"כ בלונדון וממנה נפוצה לשאר ארצות העולם.

הספרייה המפורסמת ביותר של ספרים מיניאטוריים היתה זו של Empress Eugenie – רעייתו של הקיסר נפוליאון ה-III. אוסף זה אבד או הושמד בעת בריחת הזוג המלכותי ללונדון, בזמן שלטון הקומונה הצרפתית (1871).

אוספים ידועים של ספרים מיניאטוריים היו בידי הגב' רוטשילד, המלכה-האם מרגריטה באיטליה, משפחת המו"לים הגרמנית Brockhaus ועוד.

האמנית Demi הוציאה לאור 12 ספרים (בגדלים זעירים שונים) בקופסא: שמידותיה: 93 מ"מ על 63 מ"מ: "Demi Dozen Farm Friends". כל אחד מהספרים הללו גזור בצורה אחרת: חתול, תרנגול, עכבר, כלב וכיו"ב.

מתוך הקטלוג "ספרים מיניאטוריים"

ספרים קטנים בצורות מיוחדות ניתן לראות בדוגמאות הבאות מתוך ספר המיניאטורות:

 

 מתוך הקטלוג "ספרים מיניאטוריים"

 תווי ספר ('EX-LIBRIS)

האוסף האחרון שאזכיר לפניכם הוא תווי ספר או 'EX-LIBRIS'. שהוא ציון בעלות על ספר. ציוני הבעלות על ספרים נעשו בשיטות שונות, אולם בהיותנו עוסקים באקסליבריס, הכוונה בעיקר לתווית קטנה גרפית או קליגרפית, או שילוב של שתיהן, המבוצעת בכל אחת מטכניקות ההדפס האפשריות, והנושאת את שמו, כינויו או תוארו, או לחילופין כל אמצעי זיהוי אחר של העלים, המודבקת על הספר מבפנים בדך כלל, או על הכריכה או על עמוד השער.

למגוון תווי הספר שימושים שונים:

א. ציון הבעלות כעובדה או כהתפארות.

ב. הבחנה בין עותק אחד של ספר לבין עותקים אחרים זהים, במטרה למנוע את גניבת הספר.

ג. אמצעי אשר יקל על איתורו של הספר, ותזכורת לאוחזים בו להשיבו לבעליו.

ד. מזכרת למקבלו כתרומה או כירושה ולהנצחת שם הנותן.

ה. לשם הבעת רגשות "קירבה" לספר

ו. לשם חיבור בין שם הבעלים לשמו וליצירתו של אמן דגול אשר ביצע את תו-הספר.

ז. 'כרטיס ביקור' של הבעלים, מעין תעודה מזהה של אופיו, טעמו כדו'.

ח. לקישוט הספר, בדיוק כמו שספר נכרך בכריכה נאה, או מלווה באיורים יפים, או מודפס באותיות

  נאות, כך גם הספר יכול להיות מקושט גם בקישוט שכולו ייחודי לבעליו.

שער הקטלוג: EX-LIBRIS מספרי רפאל גרינצויג שיצא לאור

בעקבות תערוכה בשיתוף הגלריה בבית "יד לבנים" והספריה העירונית ע"ש לזר, רעננה. אוצרת: אורנה פיכמן. 1995,

ובה תו הספר של גרינצויג עצמו.

כאשר התפשטו הספרים המודפסים בכל רחבי אירופה, החלו רבים לרכוש לעצמם ספרים. היו שפנו למדפיסים עצמם כדי שיכינו עבורם תוי בעלות, או לאמנים, והיו כאלה אשר לא הסתפקו במדפיסים, אלא ביקשו מאמנים ידועי-שם לבצע תווי ספר תמורת תשלום.

בין האמנים שיצרו אקסליבריס ניתן למצוא את: אלברכט דירר, לוקאס קראנך האב, הנס הולביין הבן וחוסט אמאן. אמנים אלו חתמו על יצירותיהם. היו כמובן אמנים רבים שלא חתמו. מנקודה זו מופיע על תו הספר שם נוסף: שם האמן. מתוך שפע אינסופי של תווי ספר ניתן, כמובן לברור ולמיין קבוצות של מוטיבים שחזרו והופיעו בשכיחות: מוסיקה, צמחיה, ספרים וקריאה, בעלי חיים , יודאיקה, לזכר אישים וכן אגדות וסיפורים.

תו ספר מאוסף רפאל גרינצויג. אמן לורד בדלי, עבור לורד נתן מצ'רט. תחריט, אנגליה, 1915.

תו ספר מאוסף רפאל גרינצויג. האמן: הרמן שטרוק עבור אריק כהן. תחריט.

      תו ספר מאוסף רפאל גרינצויג. האמן: וולטר שוואס