ג. שופר לראש השנה מקרן של יעל נובי

ד"ר משה רענן

שופר של ראש השנה, שהיו תוקעים בו בראש השנה בבית המקדש, היה של יעל והיה פשוט כלומר ישר, ופיו (סמוך למקום שתוקעים בו) מצופה זהב, ושתי חצוצרות היו מן הצדדין לצידו של התוקע בשופר (ראש השנה, כו ע"ב) ובשעת התקיעה שופר מאריך בתקיעה וחצוצרות מקצרות, שמצות היום בשופר, ואילו בימי התעניות היו תוקעים בשל זכרים (אילים) כפופין, ופיהן מצופה כסף, ושתי חצוצרות באמצע בין השופרות, שופר היה מקצר וחצוצרות מאריכות, שמצות היום בחצוצרות (באדיבות התלמוד המבואר של הרב שטיינזלץ).

נושא מרכזי לעיון: מדוע נחשבת קרן היעל "פשוטה"?

תקציר: בזיהוי היעל אין לפקפק משום שתיאורים במקרא מתאימים אך ורק לו ולא לשום חיה אחרת מאלו הנמצאות או שהיו בארץ. עד היום אנו מוצאים את היעל ואת השפן חיים בשכנות זה לזה במצוקים מדבריים כמאמר הפסוק בתהילים: "הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים" (תהלים, קד, יח). הקושי שזיהוי זה מעלה הוא צורת קרן היעל שלכאורה איננה "פשוטה" כדברי המשנה. קושי זה אילץ את הרב ד"ר ארי צבי זיבוטפסקי להציע שהיעל איננה זו הנקראת בפינו בשם זה אלא הכוונה לראם. הצעתו לא נראתה לי מכמה סיבות ולכן נראה לענ"ד להציע שקרן "פשוטה" היא קרן שאיננה מפותלת כקרני האיל. קרן מפותלת נקראת בלשון המשנה "כפופה".

——————————————————————————————————————————

היעלים (Caprinae) הם תת משפחה במשפחת הפריים, השייכת לתת סדרת מעלי הגרה הנכללת בסדרת מכפילי פרסה (Artiodactyla). היעל נזכר במקורות, מעט, באופן יחסי בהשוואה לקרוביו האחרים כמו הצבי, הכבש, העז והשור. במקרא הוא מופיע רק בארבעה פסוקים. "וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים" (שמואל א', כד ב'). "הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים" (תהלים, קד, י"ח). "הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר (איוב, ל"ט, א'). ובמשלי (ה' יט) "אילת אהבים ויעלת חן. במשנה מופיע היעל בשני הקשרים:

א. במסכת כלאים (פ"א מו) בהקשר לאיסור הרבעה: "הזאב והכלב, כלב הכפרי והשועל, העזים והצבאים, היעלים והרחלים, הסוס והפרד, הפרד והחמור, החמור והערוד – אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה".

ב. במסכת ראש השנה (פ"ג) בהקשר למצוות תקיעת שופר. אומרת המשנה: ג) שופר של ראש השנה של יעל, פשוט, וכו'. ד) בתעניות בשל זכרין כפופין, וכו'. ה) שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות. רבי יהודה אומר, בראש השנה תוקעין בשל זכרים, וביובל בשל יעלים.

השם יעל איננו נכלל בין שבע הבהמות הכשרות לאכילה – "איל צבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר" (דברים י"ד 5) אך רוב התרגומים הארמיים מתרגמים את האקו כיעל[1]. הזיהוי של היעל במקורות עם הסוג יעל[2] או באופן ספציפי יותר היעל הנובי מקובל מאד[3]וגם בערבית היעל הנובי נקרא "וועול".

לאחרונה התפרסם מאמרו של הרב ד"ר ארי צבי זיבוטפסקי[4]שבו הוא מזהה את היעל עם ראם הצבי (גמסבוק) (Oryx gazella). הוא מנמק את הבחירה בכך שהשם הניתן על ידינו לראם איננו נכון ושם זה שמור לשור הבר. לאור זאת עלה צורך למצוא שם אחר לבעל החיים הנקרא בפינו ראם והצעתו הייתה לקרוא לו בשם המקראי והמשנאי "יעל". בכך בא, לדעתו, על פתרונו קושי מלשון המשנה (ר"ה, פ"ג מב) המתארת את קרן היעל כבעלת מבנה ישר, "שופר של ר"ה של יעל פשוט", בה בשעה שליעל המוכר לנו, יש קרן בצורת קשת כפופה לאחור. זיהוי זה איננו עולה בקנה אחד עם התיאורים במקרא שמהם משתמע שהיעל הוא בעל חיים החי בנופים הרריים מצוקיים. התפוצה של היעל והתנהגותה מתאימים מאד לנאמר בתהילים (ק"ד יח): "הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים". דוד המלך הכיר היטב את היעל בנדודיו בין מצוקי מדבריות יהודה והנגב. למעשה כל שבט העיזים ובמיוחד הסוג יעל מותאמים באופן מושלם לחיים בהרים גבוהים בניגוד לשאר בעלי הפרסות הנמצאים או שנמצאו בארץ. הצבי והראם מותאמים לחיים במרחבים פתוחים ואילו איל הכרמל והיחמור הם בעלי חיים של חורשים סבוכים. תמיכה נוספת לכך שהיעל הוא בעל חיים של אזורים הרריים סלעיים היא ההקבלה בין היעל לשפן בפסוק המתייחס לבית גידולם – "הרים הגבוהים ליעלים, סלעים מחסה לשפנים" מבין הפרסתנים רק היעל מלווה את השפן בבתי גידול אלו. האזכורים המעטים יחסית של היעל במקרא והתלמוד נובעים כנראה מכך שהוא חי במקומות מרוחקים מהאדם והמפגש איתו היה מצומצם.

היעל מופיע בשם אקו במסכת חולין (פ ע"א) כשם נרדף אפשרי למין עיזים הנקרא "עזי דבאלא" כלומר "עיזי יער". "אמר ר' זירא א"ר ספרא אמר רב המנונא הני עזי דבאלא כשרות לגבי מזבח … מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא ודלמא מינא דאקו נינהו?".

clip_image004

המשניות בר"ה העוסקות ביעל דנות בשאלת כשרותה למצוות שופר. מובאת בהן (פ"ג מג-ה) מחלוקת האם להעדיף במועדים השונים (תעניות, ר"ה ויובל) את קרן היעל ה"פשוטה" או את קרן ה"זכרים הכפופים". רבי לוי פוסק כדעתו של רבי יהודה: "מצוה של ר"ה ושל יוה"כ בכפופין ושל כל השנה בפשוטין" (ר"ה, כו ע"ב).

כאשר אנו בוחנים את קרן היעל הזכר לא ברורה הקביעה של המשנה האומרת "של יעל פשוט" שהרי קרן היעל הזכר היא בצורת קשת ולא ישרה. כאמור לעיל, מסיבה זו, העדיף הרב ד"ר ארי צבי זיבוטפסקי לזהות את היעל עם הראם שקרנו ישרה. לדעתי זיהוי זה מוטעה (ראה במאמרי "מעמדה של קרן היעל לעניין תקיעת שופר", תחומין, כ"ח, עמ' 425) ועלינו לפרש שקרן "ישרה" היא קרן שאיננה מפותלת כקרן האיל הנקראת "כפופה" (ראה בתמונת האיל). באופן אחר ניתן לפרש שהמשנה כתבה "של יעל פשוט" כדי לתחום את מגוון הקרניים הראויות לתקיעת שופר רק לקרני הנקבה הישרות באופן יחסי בניגוד לקרני הזכר בעלות המבנה הקשתי. המשנה מתארת בתוספת "פשוט" שלא כל קרני היעל כשרות אלא רק הפשוטות כלומר הישרות שהן קרני הנקבות בלבד.

clip_image006

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:EinNetafimYael-ymm-IL.jpg

clip_image008

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:EinNetafimYael2-ymm-IL.jpg
הרחבה

בספרות חז"ל מיוחסות ליעל שתי תכונות שלכאורה סותרות. מצד אחד בביטוי "יעלת חן" היא נחשבת כחיננית ושימשה כסמל לפאר תלמידי חכמים בעת הכתרתם או כשיר לפני כלה[5]. מאידך יוחסה לה אכזריות במדרש המתאר את שאלת הקב"ה לאיוב: "הידעת עת לדת יעלי סלע?". יעלה זו אכזרית על בניה בשעה שכורעת ללדת עולה לראש ההר כדי שיפול ממנה וימות ואני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ומניחו לפניה ואלמלי מקדים רגע אחד או מתאחר רגע אחד מיד מת בין רגע לרגע לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי" (בבא בתרא, ט"ז ע"א). ישראל רוזנסון[6]מציע פירוש לתופעה מתוך התנהגות הרבייה של היעל הפורשת לצורך ההמלטה מהעדר לאתרים מצוקיים נידחים ולכן האדם לא מסוגל להבחין בה.

רקע ביולוגי (בעיקר על פי אנציקלופדית החי והצומח של א"י).

היעלים נפוצים באירופה, באסיה ובמזרח אפריקה. היעלים שוכנים בסלעים ובצוקים, בתחומי רום המשתרעים מ – 400 מ' מתחת לפני הים (כיכר ים-המלח) ועד ליותר מ – 3,000 מ' מעל פני הים באלפים ובקוקז. הם בעלי-חיים של נוף פתוח ונכנסים ליערות ולסבכים רק לעתים רחוקות ולזמן קצר בלבד. תת משפחה זו כוללת 4 שבטים שאחד מהם הוא שבט העיזים (Caprini). שבט זה כולל 5 סוגים ביניהם נמצא הסוג יעל (Capra) הכולל 7 מינים. אחד המינים הוא היעל המצוי שבו כמה תת מינים שכולם נפוצים בהרים הגבוהים של אירופה ואסיה (כדוגמת האלפים והרי הימלאיה).

בישראל חי אחד מתתי המין של היעל מצוי – היעל הנובי (Capra ibex nubiana). מפת התפוצה של היעל הנובי כוללת גם את הרי ערב ודרום מצרים. בישראל היעל הנובי בנופים הרריים באזורים מדבריים ובנאות מדבר במדבר יהודה, בנגב, בערבה ובאילת (ממזרח ומדרום לקו הגשם 150 מ"מ). מין נוסף בסוג יעל – עז הבר (Capra aegagrus) – חי בעבר בארץ ונכחד לחלוטין מהאזור רק לקראת סוף המאה ה – 18. עז הבית (Capra aegagrus hircus) היא תת מין שבוית כנראה מעז הבר. הקרבה בין המינים באה לידי ביטוי באפשרות להכליא את היעל הנובי עם עז הבית. בחווה בלהב בה בוצעו ההכלאות התקבלו צאצאים שנקראו בשם יעז. הכוונה הייתה לפתח זן שבשרו יהיה טעים יותר וחסר ריח האופייני לבשר העז.

אורך גופו של היעל הנובי הוא 100-125 ס"מ ומשקלו בין 45 ל-80 ק"ג. אורך קרניים אצל הזכר הוא עד 130 ס"מ ואצל הנקבה עד 40 ס"מ. בנוסף להבדל בגודל ניתן להבחין בין הזוויגים על פי עובי הצוואר. שריר צוואר הזכר מעובים בגלל הצורך לשאת את הקרניים הכבדות ולקראת עונת החיזור הוא מתעבה אף יותר, כנראה, בהתאמה לקרבות החיזור.

קרני הזכרים גדולות ועשויות להגיע לאורך 130 ס"מ. הקרניים כפופות לאחור, ויוצרות לעתים כמעט שלושת רבעי מעגל. חתך-רוחב מגלה שהן רחבות מלפנים וצרות ומעוגלות יותר מאחור (בניגוד לקרני העזים, שהן חדות מלפנים ומאחור). על צדן הקדמי של הקרניים פזורות בליטות בולטות, כעין יבלות. מדי שנה מתפתחות 1-3 בליטות, ולעתים אף יותר. קרני הזכרים גדלות במשך כל ימי חייהם, ועל קרנו של זכר זקן ניתן למצוא 30 בליטות ויותר. אלה בליטות גדולות, שהראשונה בהן מופיעה בהיות הזכר בן שנה בערך. לפני שמופיעות הבליטות הגדולות, מצויות בשנה הראשונה על קרן הזכר כ – 10 בליטות קטנות, הנעלמות במשך השנים מחמת בלייה ואינן נראות עוד בקצה הקרן של הזכר הזקן. מספר הבליטות שונה מאוד גם אצל זכרים בני אותו גיל, והוא עשוי להיות שונה אפילו בשתי קרניו של אותו זכר. הבליטות אינן מעידות על הגיל. את הגיל אפשר לאמוד על-פי טבעות הגידול השנתיות, הניכרות בקרני הזכרים, בייחוד מצדן האחורי (אך לא בקרני הנקבות).

טבעות הגידול נוצרות בעונת הייחום: בעונה זו ממעיטים הזכרים באכילה, וכתוצאה מכך נפסק אז גידול הקרניים כמעט לחלוטין, ומשאיר את סימן הטבעת. קצב התארכות הקרניים פוחת עם הגיל: בשנה הראשונה לחייו של יעל זכר נמדדה צמיחת קרניים לאורך של 20 ס"מ ויותר. שנים אחדות לאחר מכן מתארכות הקרניים בכ – 10 עד 20 ס"מ לשנה, ואילו מגיל 10 שנים ואילך גדלות הקרניים בכ – 0.5 ס"מ לשנה בלבד. תוספת הגידול מושפעת ממצב התזונה של היעל, ובעקיפין – מכמות המשקעים בחורף הקובעת את צמיחת הצומח ואת זמינות המזון. קצב זה עשוי להיות שונה בפרטים שונים, אפילו באותה הסביבה ובתנאים סביבתיים זהים. אולי קשור הדבר במעמד הפרטים בחברה. בשנות בצורת קטן על-כן קצב הגידול השנתי. ואילו בשביה, כאשר תנאי התזונה תקינים, גדלות הקרניים מהר יותר מאשר בטבע. גם מחלות ומשברים אחרים נותנים אותותיהם בקצב גידולן של הקרניים.

clip_image010

קרני היעלים משמשות בעיקר לקביעת דירוג חברתי: הזכרים יכולים להעריך את עצמתו ואת מעמדו החברתי של זכר אחר על-פי גודל קרניו. בשעה שהזכרים נלחמים זה בזה ודוחפים זה את זה, נאחזות בליטות קרניהם אלה באלה. אחיזה טובה מאפשרת את מדידת הכוח של היריבים בדחיפה, מבלי שהקרניים יחליקו. קרני הנקבות קצרות בהרבה מקרני הזכרים. אורך הקרן של הנקבה מגיעה לכ – 40 ס"מ. הן דקות יותר וכפופות פחות. חתך-רוחב מגלה בהן צורה אליפטית. תוספת הגידול השנתית שלהן היא סנטימטרים אחדים בלבד. טבעות גידול נראות בקושי, ולעתים אינן נראות כלל, ואין להן בליטות בצד הקדמי, שכן צלעות נמוכות מכסות אותן. אורכן שונה מאוד בפרטים שונים. בגלל צורתן – קרני הנקבות הן נשק יעיל יותר מקרני הזכרים, בעל כושר פציעה, והן משמשות לנקבות להגנה על הגדיים בפני טורפים קטנים. בקרניים אלה עשויות הנקבות לפצוע זו את זו בעת מריבה.

קרבות בין יעלים זכרים נפתחים בהצגת-ראווה של הקרניים, תוך כדי הטיית הראש לצד כדי להפגין את עוביים של שרירי הצוואר. יעלים ויעלות משתמשים בקרניהם בשתי דרכים: יש שהם מנסים להלום בהן בפרט נחות תוך כדי ריצה, כשהקרניים מכוונות כלפיו. לפעמים מנסה הנקבה לכוון את קצות קרניה אל היריבה, על-מנת לדקור ולפצוע אותה (לרוב באחוריה, שכן הנקבה הנחותה בורחת תמיד מפני יריבתה החזקה ממנה). הזכרים, מצדם, אינם יכולים לנהוג בדרך דומה בשל הכיפוף החזק של קרניהם לאחור. יריבים שווים בכוחם מתנגחים בקרניהם זה מול זה ודוחפים זה את זה. יש שיריבים שווים – הן זכרים, הן נקבות – נקלעים ללחימה נמרצת יותר: שני הלוחמים מתרוממים על רגליהם האחוריות, במרחק מתאים זה מזה, ומפילים את עצמם זה מול זה, כך שקרניהם מתנגשות בחזקה.

מכות הקרניים של הזכרים, הנלחמים בדרך זו, נשמעות למרחקים, ומפליא הדבר, שגולגולותיהם ומוחותיהם של שני זכרים גדולים, המתנגשים בדרך זו, עומדים בעצמת הזעזוע. הזכרים מרבים להילחם ביניהם לפני תחילת עונת הרבייה ואז נקבע, כנראה, הדירוג החברתי. מלחמות הזכרים הן מראה מרהיב עין. במלחמות כאלה נשברת לעתים קרן אחת או קרניים אחדות. לפעמים משתלבות קרני שני הלוחמים אלה באלה והיעלים גוועים כך עקב חוסר יכולתם להיפרד.

מקורות עיקריים:

מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד, ע' 36-37.

אנציקלופדיה החי והצומח בארץ ישראל,כרך 7, ע' 269-277.

לעיון נוסף:

משה רענן, אספקטים זואולוגיים בהלכות שופר. בראש השנה ייכתבון: קובץ מאמרים על ראש השנה. תשס"ג. הוצאת תבונות – מכללת יעקב הרצוג ליד ישיבת הר עציון.

clip_image011

שנת שלום ובריאות טובה

[1]הברטנורה מפרש בר"ה פ"א מ"ו: "היעלים מין חיה ואקו מתרגמין ויעלא".

[2]רוב רובם של הראשונים כמו למשל רש"י בר"ה כ"ו ע"ב מתרגמים את המילה "יעל" – שטיין בוק כלומר עז סלעים.

[3] מנחם פליקס, החי במשנה: תיאורם וזהויים של בעלי חיים במשנה, עמ' 74.

6 "שופר מקרני ראם, יעל ואיל", תחומין, כז.

[5]כי אתא רב דימי אמר: הכי משרו קמי כלתא במערבא לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן. כי סמכו רבנן לרבי זירא שרו ליה הכי לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן (סנהדרין, יד ע"א, כתובות, יז ע"א).

[6] הרים גבוהים ליעלים, טבע וארץ, חשוון תשנ"ד, נובמבר 1993, חוברת מס' 262.

מאוסף ד"ר חיים גרוסמן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s